נסיוני כאיש תוכן כולל גם עריכת ראיונות עומק עם בעלי עסקים ויזמים, המתאימים לפרסום ככתבות מגזין וכן מתאימים לשמש כתכנים שיווקיים לקידום העסק.

לפניכם ראיון מגזיני אותו ערכתי עם בעלי חברת אלג'ימור העוסקים בגידול אצת ספירולינה. הראיון פורסם באתר המגזין "כלכליסט אינסיידר".

ספירולינה: המרדרף אחרי הזהב הירוק

סיפורה של גיבורת כתבה זו מתחיל אי שם לפני כ-2.5 מיליארד שנים, פלוס מינוס, אל תתפסו אותי במילה, או אז הופיעו במי האוקיינוסים אורגניזמים חד-תאיים חביבים בשם כחוליות שתרמו לעולם את הפוטוסינתזה והעשרת האטמוספירה בחמצן. בין מיני הכחוליות היו גם כאלו שהבינו שאחדות היא כוח, ועל כן בחרו להיצמד זה לזה במבנה שרשרת מסולסלת בצורה ספירלה, מבנה שהקנה להם לימים את השם – ספירולינה.

פאסט פארוורד של 2.5 מיליארד שנים לסיפור, קדימה למאה ה-21, ובום – הפתעה. גלגל המזל של הטרנד הבריאותי עוצר, והזוכה? אותה ספירולינה, פעם יצור חד-תאי אנונימי, והיום – אצה סלב, מזון-על וכוכבת מנצחת בקבוצת "דברים שכדאי לאכול אם רוצים להיות בריאים ולחיות לנצח".

אז מה יש בה באצת הספירולינה? האם היא בסך הכל עוד גימיק שיווקי חולף מעדות נבט החיטה, או אולי באמת קיבלנו אטרקציה תזונתית אמיתית? ואיך בעצם הגיעה הספירולינה ממימי האוקיינוסים הקדומים למקררים בחנויות הטבע הסמוכות למקום מגוריכם?

כדי לנסות לקבל תשובות לכמה משאלות אלו, הגעתי לבית האריזה 'פירות מור', הממוקם בין פרדסים בין שום מקום למושב משמרת בשרון. מאחורי מבנה בית האריזה, עומדות כמה חממות קטנות המשמשות כמתקן הגידול והייצור של חברת אלג'ימור, חברה קטנה במונחים אבסולוטיים ותאגיד ענק בארץ הליליפוט שהיא שוק גידול הספירולינה הטרייה בישראל. היישר מן החממות משגרת החברה מארזי ספירולינה קפואה המשווקים במספר לא מבוטל של חנויות ונקודות מכירה, וכן ישירות לצרכן.

מאחורי אלג'ימור עומד צמד יזמים: הביולוג הימי ברוך דאך (32) ויזם ההייטק יורם אבידן (52), שהחליטו לפני שנתיים וחצי לצאת להרפתקה משותפת. אחרי סיור קצר במתקני הגידול וקרטיב ספירולינה, ישבנו לדבר.

עסקי האצות

הספירולינה שאנחנו אוכלים היום היא אותו אורגניזם שהופיע באוקיינוס לפני 2.5 מיליארד שנים או שהאבולוציה שינתה אותה?ברוך: "אני מניח שהיו שינויים, האורגניזם הזה מאוד סתגלן, ועצם זה שכדור הארץ ומזג האוויר השתנו, וההרכב של האטמוספרה והמים השתנו, אז כנראה שגם היא עברה איזה שהם שינויים. קח בחשבון גם שספירולינה זה שם גנרי, יודעים לאפיין היום משהו כמו 60 תתי-זנים שונים".

איפה יש ספירולינה בטבע?
ברוך: "בדרך כלל אפשר למצוא אותה באזורים טרופיים בדרום אמריקה, מרכז אפריקה, באגמים שהם אגמים מינרליים, איזורי פעילות געשית, באגם צ'אד למשל".

ועד היום לא היה מקובל לאכול את זה? זה משהו שהתפתח רק בשנים האחרונות?
ברוך: "יש עדויות מהמאה ה-15 של הכובשים הספרדים שהגיעו למקסיקו וראו את האצטקים מסננים איזה שהוא ג'ל ירוק מהאגם. קראו לזה אז 'מזון האלים', הם ייחסו לזה כל מיני תכונות מיסטיות רפואיות".

אחרי שהאצטקים נעלמו, מהמאה ה-15 ועד למאה ה-20 לא אכלו ספירולינה?
ברוך: "זה המשיך להתקיים בתרבויות אנדמיות, באגם צ'אד למשל. אלו איזורים מדבריים שהשבטים שם בדרך כלל נודדים, אבל יש שם שבט שיושב על נקודה ספציפית באגם. חלק גדול מהתזונה שלהם זה ספירולינה, קוראים לזה – 'דיהא'. הם מייבשים את זה בשמש בתוך פלטות, הם שמים את זה על החול. מחקרים מצאו שהאוכלוסיה הזו סובלת מהרבה פחות בעיות תזונתיות, כל מיני מומים מולדים ובעיות שכיחות באיזורים האלה שקשורים לתת-תזונה. אבל בעולם המערבי גילו את הספירולינה רק בשנות ה-40, על ידי חוקר בלגי שהתחיל לעסוק בזה. אחרי זה התחילו להוציא מאמרים, מחקרים, רק בשנות ה-70 התחילו לגדל את זה למטרות מסחריות".

מה מחבר ביולוג ימי לעסקי האצות אפשר להבין, אבל איך אתה הגעת לזה יורם?
יורם: "אני הייטקיסט, עבדתי באינטל, הייטק קלאסי. אבל תמיד היה לי בראש שאני רוצה להקים חברה בעולם האמיתי, כל החברות האלו ממשחקי מחשב ועד אופטימיזציה של רשתות אופטיות…"

עסקי אוויר.
יורם: "כן, לגמרי, באיזה שהוא שלב, אתה רואה שאתה מתחיל לבזבז את החיים שלך בלייצר מנוע פרסומות למשהו במזרח הרחוק. פגשתי את ברוך בכנס 'טכנולוגיות ירוקות בעולם שלישי' או משהו כזה, והחלטנו שאנחנו הולכים על ספירולינה".

מכל הדברים בעולם.
יורם: "ידעתי שמיקרו אצות הולך להיות הדבר הבא. אני מדבר כיזם, אתה רואה פשוט הזדמנות. עשינו סיעור מוחות מה אפשר לעשות עם זה, ומהר מאוד גילינו את העניין הזה של הספירולינה, כי מצד אחד יש בסיס מחקרי שהולך 30-40 שנה אחורה, ויש בעולם חברות די גדולות שעושות את זה, אבל אף אחד לא עשה את זה בצורה שאנחנו רוצים לעשות זה. האוריינטציה שלהם היא יותר חקלאית, לגדל מוצר חקלאי ולמכור אותו, אנחנו באים יותר בגישה מדעית-טכנולוגית. לייעל את זה".

ברוך: "יש מדע מאחורי הדברים האלה, בתפיסה שלנו זה היה ללכת לשוק הרבה יותר רחב. הספירולינה ישבה על איזה מזבח של תוסף, חצי תרופה. זה איכשהו נותב לשם כשהתחילו לייצר את החומר הזה. אנחנו באנו במטרה להנגיש את זה. עם הטכנולוגיה להגיע לייצור כמותי של מוצר צריכה, לא מותרות, אבל לשמור על האיכות".

יורם, הסביבה המשפחתית תמכה בהחלטה שלך להפוך ליזם אצות?
יורם: "כן, שמע הם לא מכירים משהו אחר מיזמות, זה הסטארט-אפ החמישי שלי, בסוף אתה מגיע הביתה וזהו. הם לא חווים את כל מה שאני חווה פה, לא רק פה – גם במקומות אחרים שהייתי. דווקא פה, מפני שזה מוצר שמוכרים ורואים אז…"

זה יותר מוחשי להם?
יורם: "הרבה יותר מוחשי מלעשות אופטימזיציה לרשתות אופטיות של מדינת ניו יורק".

על מזון על

אז איך באמת מגדלים ספירולינה עם דגש טכנולוגי? מאחר שספירולינה היא יצור חד-תאי, כשמדברים על לגדל אותה, מדברים בעצם על התהליך הביולוגי שבו תא ספירולינה מתחלק ויוצר תא ספירולנה חדש מהניילונים. שיטת הגידול שפיתחו דאך ואבידן מבוססת על תהליך מבוזר הכולל מספר תחנות, כאשר הספירולינה מועברת מתחנה לתחנה, ובכל אחת מהן מומרצים התאים להתחלק בהתאם להיקף הייצור המבוקש. ביזור התהליך והבקרה הקפדנית המלווה אותו, הם אלו שאמורים להבטיח תהליך יעיל ולמנוע בזבוז משאבים, כזה שבעתיד אמור גם להביא לתמחור נגיש יותר של האצה הטרייה. "המחיר לצרכן יהיה יותר נמוך והתפוצה תהיה יותר גדולה. זה לא מוצר לעשירון העליון או שני העשירונים העליונים שקונים בטבע-קסטל", אומר יורם.

התחנה הראשונה במסע הספירולינה למדף בסופר היא מתקן שימור, מעין ספרייה של תאי ספירולינה מזנים שונים. ממתקן השימור מעבירים באופן רציף תאי ספירולינה צעירים אל מצע נוזלי בחדר הגידול, מעבדה סטרילית ובה תנאים מבוקרים אשר גורמים לתאי הספירולינה להתרבות בקצב מהיר- תהליך המכונה 'הקפצת נפח'. לאחר שהספירולינה מגיעה לנפח הרצוי מועבר החומר לחממות אכלוס, מתקן גדול יותר שבו שוב מעודדים את תאי הספירולינה להתחלק עד שכלל החומר החי מגיע לנפח המבוקש. משם מועברת הספירולינה לבריכות גדולות הממוקמות בחממות. כאשר כמות החומר החי בבריכות מגיע לנפח הרצוי, מועברים המים ל"חדר נקי" שם מערכת אוטומטית קוצרת את האצה מתוך המים.

כל התהליך נשמע די מסובך. כמה זמן לוקח עד שמקבלים משהו שאפשר לאכול?
ברוך: "סדר גודל של שבועיים-שלושה לכל התהליך. אבל אתה מתכנן את אסטרטגיית התפעול שלך. האידיאל הוא להגיע לאיזשהו קציר שהוא כמעט רציף, שכל הזמן קוצרים ומכניסים חומר חדש. העניין הוא שאתה כל הזמן צריך לשמור על מסה קריטית של אצה וכל הזמן להוציא מסה טרייה, כי קיימת תופעה של עייפות של תרביות, לאורך זמן יש פגיעה בקצב הגידול וגם בהרכב התזונתי".

ספירולינה שמתחלקת מספר פעמים, מתחלקת לאט יותר?
ברוך: "פחות או יותר, לכן צריך להחזיק כל הזמן איזהשהו ייצור של תאים צעירים, טריים, שיכולים להמשיך את העבודה".

ומאיפה הבאתם את התא הראשון להתחיל את כל זה?
"התא הראשוני נאסף מהטבע. בעולם יש היום ספריות של זנים. בדרך כלל הן קשורות למוסדות אקדמיים, ושם אתה קונה בעצם תרבית".

מה ההיקף של צריכת ספירולינה בעולם?
ברוך: "דו"ח מ-2010 מדבר על 300 טונות לשנה, אני מניח שהיום זה כפול, והשוק ממשיך לעלות כל שנה בצורה אקספוננציאלית".

וכמה אתם מוכרים?
יורם: "אני יכול להגיד שהתחלנו בעשרות ק"ג לחודש, והיום אנחנו בסדר גודל של מאות ק"ג בחודש".

כיצד פועל התהליך שבו מוצר כמו ספירולינה פתאום מקבל יותר תשומת לב? פעם זה נבט חיטה, פעם פטרייה אקזוטית, ופעם שורש נדיר מטיבט, מה מניע את זה?
יורם: "לגבי הספירולינה, לפחות, מדובר בכמה וקטורים שמתחברים: הטבעונות והצמחונות, העובדה שאנשים עוסקים המון בספורט, זה שנמאס לקחת 200 כדורים ביום, מאומגה 3 ועד Q משהו, רוצים לאכול מזון אמיתי. הכל ביחד מתחבר, כי זה בדיוק הספירולינה – מזון מאוד יעיל, טבעי, שמתאים גם לצמחונים וטבעונים".

ברוך: "זה גם עניין של אלמנטים שיווקיים, מין טרנד כזה".

יורם: "בצניעות, חלק מהבאז בישראל הוא בעקבות העבודה שעשינו בשנתיים האחרונות, ובעיקר ברוך. הלכנו כמו הלהקות האלה שמופיעות בפאבים קטנים. לא בחלנו בכלום, מחנויות של מטר על מטר בפתח תקווה ועד כנסים מדעיים בכפר המכביה, אני מדבר על עשרות אירועים כאלה".

ברוך: "בהתחלה אנשים ידעו שהם מקבלים את הספירולינה מיורם וברוך"

יורם: "תמיד שמנו את הספירולינה בפרונט, אף פעם לא מיתגנו את החברה, אף אחד לא יודע מי זה אליג'יקור, אלג'ימור. אנחנו מדברים רק על המוצר, ספירולינה טרייה".

אגב שיווק ובאז, 'מזון-על' הוא מונח שיש מאחוריו מהות?
יורם: "זה מונח שיווקי, אין לזה איזו אחיזה מדעית".

ברוך: המושג 'מזון-על' קצת נשחק ונהיה ציני. כל אחד הופך את המוצר שלו למזון-על. ספירולינה מאוד שונה בנוף הזה, יש לך כאן מזון מהצומח שמכיל חלבון, זה לא טריוויאלי בכלל, עם כל המטען הנוסף של ריכוז גבוה של נוגדי חמצון. היום כל אחד זורק 'מזון-על', בעיניי הכל זה מזונות, לכל אחד יש את ההרכב שלו וכבודו במקומו. לספירולינה יש הרכב מאוד מעניין, ומי שרוצה להנות ממנו – בבקשה, זו הכימיה. מה שיפה לראות הוא שהפרופיל של ספירולינה, כלומר ההרכב התזונתי שלה, מאוד תואם לצרכים אנושיים".

יורם: "מבחינת התאמה לצרכים האנושיים, החלבונים שנמצאים בספירולינה באמת נותנים את המקסימום, או קרוב מאוד למה שהאדם צריך".

הקהילה המדעית עומדת מאחורי הנתון הזה?
ברוך: "אלו דברים ידועים, המבוססים על בדיקות מעבדה. אין פה שום הוקוס פוקוס ואין פה מוג'ו. יש חומר מסוים עם השפעה, בדקו את זה מחקרית. אני יודע להגיד לאדם שהספירולינה מורידה לו את רמת הכולסטרול ולחץ דם, אילו חומרים באצה עושים את זה, ואיך הם עושים את זה, אם מעניין אותו המנגנון הפיזיולוגי. את הגיבוי העיקרי אנחנו מקבלים מהשטח. מעבר לכל המאמרים והמחקרים, אנחנו מקבלים על בסיס קבוע בדיקות דם מאנשים שבאמת נהנים מזה במציאות. אבל אני לא אוהב שמשווקים את זה עם בולטים – 'טוב ללחץ דם!, טוב להורדת כולסטרול!'"

באים לשוק מלמעלה

כפי שניתן להבין מהתשובות לעיל, בתוך השיח התזונתי המערבב מונחי ניו אייג', מדע והבטחות לא מבוססות בהכרח לרפואה שלמה, מבקשים מייסדי אלג'ימור למלא את תפקיד המבוגר האחראי. את ההחלטה הנ"ל הם מנמקים גם בהיגיון עסקי, אך אי אפשר שלא לחשוד כי לעמדה הנחרצת נלווים גם שיקולי מוסר ודבקות באמת המדעית.

זה לא פוגע בכם שיווקית, הכיוון המדעי-רציונלי הזה?
ברוך: "בתוך כל העשן הזה שמופרח באוויר, זה לא פוגע בנו. אבל לפעמים אתה עושה עבודה עבור אנשים אחרים, ללקוח הסופי בסופו של דבר קשה להבדיל מי רציני ומי לא".

יורם: "לכן האסטרטגיה שלנו היא לבוא לשוק מלמעלה, נגיד דרך רגולציה. שמשרד הבריאות יקבע שהספירולינה הזו מאושרת למאכל, ואחרות לא מאושרות כי לא בודקים אותן, מפני שאין בקרת איכות".

יש קהילה של מגדלי אצות בישראל? אתם מדברים אחד עם השני?
ברוך: "זו קהילה מאוד פרנואידית, ישראל נתפשת בעולם כמעצמת אצות. זה קשור לזה שהיא מעצמה טכנולוגית. הרבה טכנולוגיות מובילות יצאו מכאן, הרבה חדשנות. למרות זאת אנחנו קהילה מאוד קטנה של מגדלי אצות".

יורם: "בוא נגיד ככה – אף אחד מהם לא היה מכניס אותך למתקנים שלהם ונותן לך לצלם. לי לא אכפת שיבואו יראו, אם יש לי איזה חיישן שעושה בקרה מסוימת, לא אכפת לי לספר את זה. אבל מגדלים אחרים? שומרים על הסוד המסחרי שלהם כאילו וואו".

כמה ביולוגיים ימיים יש בארץ שמתעסקים באצות?
ברוך: "פחות מעשרה, וכולם מכירים את כולם. אבל אף אחד לא יגיד לשני שום דבר על מה שהוא עושה".

כמה מהם עובדים פה?
ברוך: "האנשים שעובדים בשטח הם ביולוגים כולם, מרמת הפועל".

איפה אתם מוצאים אותם? לא קשה לגייס בישראל צוות שלם של ביולוגים ימיים?
יורם: "אחד הדברים המגניבים ביזמות בתחום הזה, הוא שביולוגים עולים בערך שליש מאנשי תוכנה. אתה מגייס עכשיו איזה ילד שהשתחרר מ-8200. החצוף, בראיון העבודה הראשון שלו – לפני שאתה בכלל יודע מה הוא יודע לעשות – רוצה משכורת של 20 אלף שקל. פה אתה מגייס בחצי מחיר את גאוני הדור בביולוגיה, אנשים באמת ברמה סופר-גבוהה. אם אתה רוצה לגייס 10 אנשי תוכנה, אתה צריך מיליון דולר. פה מדובר במשכורות של אנשים עובדים".

עולמן המופלא של המיקרו-אצות

באופן רשמי, חלוקת התפקידים בצמד המייסדים ממקמת את דאן על האספקט המדעי-מקצועי, ואת אבידן על התחום העסקי-ניהולי. בפועל נראה כי גבולות הגזרות מטושטשים מעט יותר, מה שמביא אותם לא פעם להשלים זה את דבריו של האחר כמעט בכל נושא שעולה בשיחה, ובעיקר להפגין יחדיו התלהבות אמיתית מחזון המבוסס על מילות הקסם 'מיקרו-אצות', חזון אותו הם מבקשים להגשים הרבה מעבר לגבולות תעשיית המזון.

מה זה בעצם מיקרו-אצות?
ברוך: "אצות באופן גס נחלקות למיקרו ומאקרו, אצות חד-תאיות ואצות רב-תאיות. אפשר להגיד שמיקרו-אצה היא כמו צמח מים חד-תאי, כל יחידה היא תא שמתפקד בצורה אוטונומית, או שזה מגיע בצברים כמו הספירולינה. בשרשראות כאלה".

כמה מינים של מיקרו-אצות יש?
ברוך: "אנחנו מדברים על סדר גודל של מאות אלפי מינים, כשהיום בתעשייה עובדים בערך עם 5. בשנות ה-70 היה פרויקט מחקרי גדול של הממשל האמריקאי שעשה מיפוי של מיני אצות, והיתכנות של גידול ומה ניתן לעשות איתם".

ומתוך מאות אלפים מצאו רק 5 אצות שימושיות?
ברוך: "לא, מצאו שם הרבה יותר, אבל מה שנכנס לתעשייה והתפתח זה בעיקר 5 המינים האלה. יש עוד כמה מינים שמתחילים לעבוד איתם, אבל זה עדיין לא ייצור משמעותי, סדרי גודל של מאות ק"ג, טונות בודדות. אני באמת מאמין שיש עוד המון ישומים ודברים שעוד לא מצאו, בתעשיית הפארמה, מזון, קוסמטיקה, ביו-פולימרים. דלקים, מזון לבע"ח".

מה מיוחד במיקרו אצות? למה יש בהן כזה פוטנציאל?
ברוך: "זה יצור חד-תאי, זמן הדור שלו קצר יחסית, כלומר אפשר לקבל תוצרת בהיקף משמעותי בזמן קצר. ההשבחה וכל תהליכי הפיתוח והגידול, הכל קורה באינטרוולים קצרים יותר של זמן.  מעבר לזה, למיקרו-אצות יש בדרך כלל הרכב מאוד מעניין, כי אתה מסתכל על יחידה מיקרוסקופית שהיא אוטונומית, והיא מכילה את כל הדברים שהיא צריכה כדי להתקיים. והרבה פעמים בגלל העניין של הגודל והיחס בין שטח הפנים לנפח שלה, יש מגע מאוד אינטנסיבי עם הסביבה, והתא צריך ללמוד ולהסתגל בקצבים מהירים, אם זה שינויים סביבתיים או שינויים כימיים, הם חיים בטווח מאוד רחב של תנאי סביבה".

יכולות שבצמחים או בעלי חיים אחרים נחלקות בין איברים, רקמות, תאים שונים, במיקרו-אצות מרוכזות בתא אחד.
ברוך: "כן, זה יצור שקיים פה מלפני רוב סוגי האורגניזמים שאנחנו מכירים, הוא עדיין פה, וכנראה שיהיה גם הרבה אחרי. כלומר, הוא מאוד יעיל, בין היתר כי הוא יודע לרכז הרבה חומרים מעניינים".

אופי יזמי, קווים לדמותו

יורם, אתה יזם מנוסה, אז מן הסתם זה היה הכיוון המתבקש בשבילך
"כן, אתה רואה בעיה ופתרון".

ולך, ברוך?
"יש לי אופי יזמי הייתי אומר, אבל לפני אלג'ימור, היה לי פחות נסיון".

היה לך ברור שאתה מוכן לוותר על המשכורת הקבועה?
ברוך: "זה דרש ממני הרבה מאוד סבלנות, היו הרבה בדרך רגעים לא קלים. ב-9 החודשים ראשונים לא משכנו משכורת בכלל. אבל אף פעם לא הלכתי בתלם. אני מהקריות, כל הילדות בפבלות של קריית ים, יורדים לים כי לא היו עוד אפשרויות, ונכנס שם איזה חיידק שנתקע. כל החיים הייתי בים. גם כשהייתי שכיר, זה היה בכל מיני פרויקטים יוצאי דופן, מעבודות תת-מימיות בים פיתוח עד גידול אצות במדבר. ביטחון כלכלי לא היה ראשון בסדר העדיפויות שלי אף פעם".

מאיפה הגיע המימון לחברה? גייסתם משקיעים?
יורם: "אני שמתי את הסכום הראשוני. 9 חודשים אחרי, הבאנו עוד משקיע, בגדר חבר נגיד, ששם עוד כמה עשרות אלפי דולרים. בעיקרון אנחנו כמעט נמנעים מלהביא גורמים חיצוניים, רצינו לעבוד מאוד מפוקס וללכת מהר מאוד למוצר בשוק, ולהגיע לעצמאות כלכלית".

קיבלתם סיוע מהמדינה?
ברוך: "מראש לא בנינו על זה, הכל פרטי. היה לנו פה ביקור של שר החקלאות יאיר שמיר, יש תמונות מאוד יפות, היה לו מאוד מעניין ומאז נעלמו עקבותיו. מראש לא בנינו על נדבות, לא חיכינו שמישהו מהמשרדים שם יועיל להזיז את התחת".

לא ניסיתם לפנות למשרד החקלאות?
ירון: "יש במשרד החקלאות מדען ראשי, אבל יכול להיות שאין שם כסף. כמות הניירת והאנשים הלא רלוונטיים שתפגוש עד שתקבל מענק, שמלכתחילה הוא רק שליש ממה שאתה צריך… יש מאכערים ומליון בירוקרטים, חבל על הזמן".

ברוך: "בתור אינדיקטור, למרות שיש שתי חברות שהתעסקו באצות בשנות ה-80, שאחת מהן נרכשה על ידי חברה יפנית, ויש אינדיקציות שיש לענף הזה פוטנציאל כלכלי גדול מאוד, אין עוד אף אחד במשרד החקלאות שמתעסק באצות. יש לנו אינטראקציה עם איזה חקלאי שרוצה לגדל, וממשרד החקלאות שלחו לו מומחה לדגים במקום מומחה באצות".

יורם: "אתה מסתכל למשל גם על מכון וולקני, אי אפשר באמת להשתמש בהם. עד שהם עונים לך ואין להם תקציב, זה לא שימושי. אם אתה רוצה להתקדם, אז או שתעשה את זה בעצמך או שתביא משקיע".

ברוך: "יש פה 4 ישראלים שעובדים בחקלאות, מפעל חקלאי שיש בו רק ישראלים שעובדים עבודה קשה. לך תוציא מענק על זה שאתה מעסיק ישראלים בחקלאות, כל הטופסולוגיה והוועדות, לא שווה לי"

כרגע אתם רווחיים?
יורם: "לא".

ההחלטה לצאת למסע הזה כעצמאים, עד כמה היא מתוך רצון לעשות אקזיט של כמה מיליונים?
ברוך: "בתור אחד שלא היה אף פעם בסטארט-אפ, וכאדם תמים אולי, זה משהו שאולי היה ברקע, אבל בשום אופן זה לא היה מהכוחות שהניעו אותי לעשות את זה".

יורם: "תראה, אנחנו רוצים שהחברה תרוויח הרבה מאוד כסף. כמה מתוך זה ילך אלינו? אותי זה ממש לא מעניין. אני לא איזה נזיר שמכר את הפרארי שלו. בסוף הכסף יגיע, אבל זה לא סטארט-אפ שמחפש מראש את האקזיט של 10-100 מיליון דולר מגוגל ותעזבו אותי בשקט. אולי זה עניין של גיל, וכי עשיתי כבר כאלה".

במצב היפוטי שתאגיד בינלאומי בא ורושם צ'ק של 100 מיליון דולר?
יורם: "אם מישהו ישים צ'ק של 100 מיליון דולר, לא נגיד לו 'לא מדברים איתך'. אבל זה יהיה בתנאים שלנו"

ברוך: "יכולנו לגייס סכום כסף יפה מאוד, כמה מיליונים, ולהעביר למישהו אחר את המושכות, ולא עשינו את זה"

יורם: "בוא נגיד, יש דרכים יותר קלות לעשות כסף".

אנשים תמיד אומרים את זה, מהן הדרכים האלה, שמישהו יספר לי?
יורם: "לך ללמוד רפואת שיניים, משהו כזה".