במהלך עבודתי ככותב ועורך תוכן זכיתי לראיין יזמים ואנשי עסקים במגוון תחומי פעילות מרתקים.

להתרשמותכם ראיון שערכתי עם שמואל בר, בעבר, מבכירי קהילת המודיעין בישראל וכיום יזם הייטק, מייסד ומנכ"ל חברת IntuView המפתחת מערכות בינה מלאכותית לשירותי מודיעין. הראיון פורסם במגזין "כלכליסט-אינסיידר".

"מתסכל שידיעה מגיעה אחרי שהמטען התפוצץ"

זה לא מסוג הדברים שקל להודות בהם, אבל מספר דקות לאחר תחילת הראיון, הסתבר לי שהמרואיין, שמואל בר, מנכ"ל חברת IntuView, הוא כנראה אדם חכם ממני. מה שהפך את העניין לגרוע מעט יותר היתה ההבנה שגם בר ער לעליונותו האינטלקטואלית, וכמי שרגיל להיות האיש החכם בחדר, אין לו אפילו כוונה להעמיד פנים מטעמי נימוס או צניעות. בהתאם לאמור לעיל, השיחה בינינו התקיימה פחות במבנה של ראיון רגיל ויותר כהרצאה במהלכה התלמיד-מראיין מנסה לעתים לכוון את נושאי השיחה. לא שאני מתלונן כמובן, אחרי הכל לא בכל יום מזדמן לך לשוחח עם מי שהעביר את מירב שנותיו בעולם הצללים שהוא קהילת המודיעין הישראלית. הסיבה לראיון, אם תהיתם, היא פעילותה המסקרנת למדי של IntuView, במרכזה עומדת מערכת לעיבוד טקסטים המשווקת (בעיקר) לארגוני מודיעין ברחבי העולם, אשר לטענת מפתחיה מצוידת ביכולות בינה מלאכותית, אבל לזה עוד נגיע.

"אי אפשר להחזיק בנאדם בתיכון אם הוא משתעמם"

בגיל 14 החליט הנער שמואל בר שלבית הספר אין יותר מה להציע לו מבחינה אינטלקטואלית ועל כן הגיע הזמן להמשיך הלאה. בצעד מתבקש לגילו הוא ניגש למבחני ה-ASAT (מקבילה אמריקאית למבחן הפסיכומטרי בישראל) ובזכות התוצאות שהשיג החל ללמוד באחת מהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב. שנתיים לאחר מכן הגיע בר הצעיר למסקנה שהגיע הזמן לעוד שינוי קטן, ושיגר את עצמו מהאקדמיה האמריקאית אל הקמפוס באוניברסיטה העברית בירושלים של 1970. את תקציר האירועים ההם בר מגולל בפניי, בעודנו יושבים במשרדי IntuView באזור התעשייה הרצליה פיתוח. והשורה התחתונה אותה הסיפור אמור להבהיר, אם הבנתי נכון, היא שבר הוא אדם שלא נותן לנורמות להכתיב את מעשיו.

ההורים שלך פשוט נתנו לילד בן 14 לעזוב את הלימודים?
"לא היה להם מה להגיד, אני תמיד עשיתי מה שאני רוצה. תראה, אי אפשר להחזיק בנאדם בתיכון אם הוא משתעמם".

כן, לא יהיה מוגזם לקבוע שבר הוא מה שנקרא – טיפוס, מאפיין שהולם את סיפור חייו היוצא דופן – צאצא לקהילה הספרדית הוותיקה בירושלים, שהעביר את ילדותו בג'מייקה וארה"ב עד שעלה לישראל, וגם איש מודיעין שנחשב לאחד המומחים המובילים בעולם בפענוח תנועת הג'יהאד האסלאמי, אשר בעשור השישי לחייו המציא את עצמו מחדש כסטארטאפיסט.

יש לך מבטא קצת יוצא דופן או שאני טועה?
"המבטא שלי תלוי באיזו שפה דיברתי אתמול, נולדתי בארה"ב, גדלתי בג'מייקה, חייתי בכל מיני מקומות ובבית דיברו צרפתית, ערבית ולדינו".

מה הוביל את משפחת בר לג'מייקה?
"סבא שלי היה מהספרדים של ירושלים, מהיישוב הישן בא"י. היה אז נוהג של הקונסולים של המעצמות בירושלים, שהקונסול שהיו לו הכי הרבה נתינים בעיר, היה מקבל מקום גבוה יותר בביקור אצל הסולטן באיסטנבול. הצרפתים והבריטים התחרו בהענקת האזרחות, סבא שלי החליט שהוא לוקח אזרחות בריטית, ואז כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, ובריטניה היתה במלחמה עם האימפריה העות'מאנית, הוא הפך לנתין של מדינת אויב, בעיר ששם אבותיו חיו מאז האינקוויזיציה. העות'מאנים העלו אותו על אוניה ביפו שהגיעה למצרים, אבל עם דרכון בריטי הוא היה יכול לנסוע לכל מקום, אז הוא נסע למנצ'סטר ומשם לג'מייקה".

הוא העדיף את ג'מייקה על בריטניה? למה?
"ג'מייקה היתה מרכז של סחר טקסטיל והיתה שם קהילה יהודית ספרדית עתיקה".

אז גדלת בג'מייקה.
"עד גיל 10, ואז עברנו לארה"ב, גרנו בפלורידה, בלאס-וגאס וניו יורק, עד גיל 16, בגיל 16 עליתי לארץ ומאז אני פה"

"אובמה אובססיבי נגד ישראל. זה לא לאנשי מדע המדינה, זה לפסיכיאטרים"

את קירות משרדו הצנוע של בר מעטרות מגוון מזכרות משירותו רב-השנים בקהילת המודיעין הישראלית, תחילה באמ"ן ולאחר מכן במשרד רה"מ: תעודות הוקרה רשמיות, מתנות שונות שקיבל משירותי מודיעין זרים, וגם כמה תמונות שצילם ביעדים אקזוטיים.

כמה שנים היית בשירות המדינה?
"30 שנים, מ-1973. הייתי עֶבֵד מדינה. פרשתי ב-2003 ומאז דברים אחרים, קריירה שלישית. בניגוד להרבה מאוד מהחברים שלי שהשתחררו ומייד חיפשו לחזור לשירות המדינה במשרד לעניינים אסטרטגיים, טקטיים וכו', אני התרחקתי. כבר היה לי דוקטורט ומומחיות בתחום הטרור, משנת 1987 ואילך, התעסקתי בתנועה הג'יהאדית וכתבתי על זה הרבה. כשפרשתי התעסקתי בסוגיות אסטרטגיות, עם איראן, אל-קאעדה, ג'יהאד וכן הלאה".

במסגרת אקדמית?
"הייתי מנהל המחקרים במכון למדיניות אסטרטגית, הארגון שעושה את כנס הרצליה. עשיתי את זה עד 2013 ואז עזבתי כי זה התחיל להידרדר. גם עשיתי פרויקטים למשרד ההגנה האמריקאי, שרצו את המומחיות הישראלית שהם העריכו. זה היה טרום אובמה, אם כי גם היום, עם הממסד הביטחוני האמריקאי אני עושה פרויקטים וייעוץ. יש פער גדול מאוד בין הנכונות של הממסד הביטחוני האמריקאי ליהנות מהמומחיות הישראלית, לבין תמונת המצב הפוליטית שבין רה"מ ובין אובמה. אובמה הוא אובססיבי נגד ישראל ואין הרבה מה לעשות. זו אובססיה, זה לא לאנשי מדע המדינה, זה לפסיכיאטרים, ממש ככה".

ומה הוביל אותך להקים את IntuView?
"באחד התפקידים האחרונים שלי, שירתתי בחו"ל בתפקיד של קישור ושיתוף פעולה עם שירותי מודיעין זרים. זיהיתי בעיה שעולים על המון המון טקסטים, מסמכים, חומר שלל, עוצרים אנשים ויש להם טרה-בייטים של מידע. ככל שקיבולת המחשב גדלה, אז יש יותר יותר מסמכים שצריך להגיע אליהם. והיכולת להפיק מודיעין מהטקסטים האלה, שלא לדבר על אינטרנט וצ'אטים וכן הלאה, מוגבלת – ולא רק בגלל ההיקף. קודם כל זה בשפה זרה, וגם אם אתה מתרגם, המשמעות של מה שנאמר היא חבויה בפני המסתכל מבחוץ".

והיה לך רעיון איך לפתור את זה?
"הבנתי שתרגום אלקטרוני הוא לא הפתרון. למה אתה רוצה לתרגם? אתה מתרגם כדי לדעת מה כתוב, ולראות אם יש שם משהו שרלוונטי לדרישות המודיעיניות שלך. אז אני אומר, אם אני יכול לפתח מערכת שתיקח את המקור, למצוא שם את מה שרלוונטי עבורך, לעבד את זה ולתת את המודיעין, אתה יכול לקרוא הרבה פחות ולחסוך זמן. ברור שמה שהכי מתסכל זה הידיעה שנוחתת על השולחן שלך 2 דקות אחרי שהמטען מתפוצץ".

היה לך רקע טכנולוגי?
"למדתי מחשבים בשנות ה-60 עם כרטיסים מנוקבים, ואחר כך הייתי באחד הקורסים הראשונים של ממר"ם. שכנעתי אז את קמנ"ר (קצין מודיעין ראשי) שיום אחד יהיו מחשבים בחיל מודיעין וצריך לשלוח קמ"נים ללמוד מחשבים. הוא השתכנע ושלח אותי לממר"ם. למרות שלא השתמשתי בזה מעולם בקריירה שלי, פה ושם ב'משרד'".

אז זיהית צורך והיה לך רעיון לגבי הפתרון, מה גרם לך לפתח את זה בעצמך כיזם?
"אני Maverick (בתרגום חופשי –  בעל רוח עצמאית). תמיד הייתי. מערכת בירוקרטית היא מערכת שמרנית, אבל אני הייתי בכמה תפקידים שהחדשנות והיזמות זה בעצם המותג של הגוף, במשך השנים הייתה לי יד די חופשית בהרבה מאוד דברים".

אז תמיד היה לך אופי יזמי והיית בארגון שהכיל ועודד את זה?
"כן"

זה לגבי "המשרד", זה נכון גם לגבי התקופה שהיית באמ"ן?
"אתן לך דוגמא. שירתתי במערך הכרת אויב בפיקוד מרכז. היתה לנו בעיה, שהיינו עושים מבצעים מיוחדים מעבר לגבול לצרכים מודיעיניים. הבעיה היתה איך מכינים עזרים מודיעיניים לסיירת מטכ"ל מרגע לרגע. אמרתי – יש לנו מין מכונה ענקית כזו שנקראת תוויין שהיא מדפיסה מפות. בואו נגיד ל-8200 ולתצפיות שיכניסו בצורה טבלאית את כל הממצאים שלהם, ואנחנו נדפיס על המפות באמצעות התוויין, התוויין יקבל את כל הנתונים, וכמו שהוא יודע להדפיס שדות מוקשים, הוא ידפיס מסלול של סיור.

"עשינו את זה, וזה היה להיט אצל הכוחות. היו באים אלינו: יש לנו הזדמנות מחר. בבקשה, לחיצה על כפתור – יש לכם מפה צבעונית עם כל הנתונים. עזבתי את הפיקוד, כעבור חצי שנה אני מגיע לבקר שם ושואל – נו איך הבייבי שלי? אז הגיע קמ"ן חדש והשמיד את זה, הוא אמר שהוא לא מאמין במחשב הזה, הוא רוצה לראות את המש"ק עם הטוש על הניילון, אתה מבין?".

לא מתסכל לעבוד בארגון כזה?
"כן, אבל אתה עוקף את זה. אתה משלם על זה לפעמים מחיר, אבל עוקף את זה. היה מקרה שרצו להעמיד אותי למשפט צבאי. היתה התראה באמצע הלילה ממקור מאוד רגיש, ואני מצלצל לקבל את האישור להודיע לאוגדה, כי מדובר היה בחדירה מאוד משמעותית של מחבלים. רמ"ד מחקר שהיה צריך לתת את האישור, הלך עם הפקידה… אי אפשר היה להשיג אותו. 2 בבוקר, מצפים במשך הלילה לחדירה. צלצלתי למפקד האוגדה ואמרתי לו – 'תצא לשם, תעשה רעש, תעיר את הירדנים'. כעבור יומיים, אלוף הפיקוד משה וחצי (משה לוי, לימים רמטכ"ל ה-12) קורא לי ואומר: 'שמע שמוליק, כל הכבוד'. כעבור  שבוע מגיע אלי איזה סג"מ מקב"ט חמ"ן (חיל מודיעין), הוא אומר לי:

'שמע – זה לא נעים כי כולם יודעים שאלוף הפיקוד שיבח אותך, אבל עברת עבירה, אנחנו צריכים להעמיד אותך לדין, אז בוא תגיד שלא ידעת את הנוהל'. אמרתי – 'אני לא אגיד'. בסוף המליצו להעמיד אותי לדין לפני ראש אמ"ן שהיה אז שלמה גזית. הראו לי מה הוא כתב – 'אני לא מבין מה קורה פה, בשביל מה שמנו לו את הדרגות על הכתף?'

כשגורל המדינה על כתפייך

מה השאיר אותך בשירות המדינה כל השנים?
"יש אתגרים, אתה עושה דברים, אתה נהנה מהעשייה, אתה רואה תוצאות. אני חושב שהיכולת – גם אם אף אחד בעולם לא יודע, גם אם הילדים שלך לא יודעים איפה אתה עובד – להגיד עשיתי איזה משהו, שתרם כהוא זה לשקט, לביטחון. זו גם הפסיכולוגיה של מקומות עבודה כאלה, מייצרים אצל העובד את התחושה שכל גורלה של מדינת ישראל מוטל על כתפייך, למרות שזה לא נכון, זו אשליה, אף בנאדם הוא לא השפיץ של חוד החנית. נורא קשה ליצור אשליה כזו אצל אנשים מאוד אינטליגנטים, כי הרי הוא חכם ויודע שזה לא נכון, אבל אנשים רוצים להאמין. אז אתה מקבל את הדרייב הזה של האנשים, כל הזמן לעבוד, לפעול וליזום. אני חושב שבסופו של דבר זה חיובי. תראה למשל חבר'ה צעירים ב-8200, תראה מה עושים להם: 'אם לא אתה – יפול עם'.

וגם יוצרים אצלם רושם שתהיה להם קריירה בהייטק.
"כן, אז לא היה דבר כזה".

איך אתה מתניע את המוטיבציה מול העובדים כאן ב-IntuView?
"יש כאן מוטיבציה מאוד גבוהה כי אנחנו מנסים לעשות משהו חדשני. רוב הטכנולוגיות הקיימות מתעלמות מתרבות, כי טכנולוגים לא אוהבים דברים שמחייבים ידע אנושי. אני טענתי שלידע האנושי יש כל כך הרבה ניואנסים, והוא כל כך דקיק, שגם אם נזין למערכת את מאגר המידע הכי גדול, עם הטכנולוגיות הקיימות זה נידון לכישלון. לכן צריך ללמד מערכת להפנים ידע אנושי באופן שיגרום להבין את הטקסט. עשינו למשל פרויקט גדול עם משרד הביטחון ואמ"ן, לניתוח כל המדיה החברתית בעזה, בגדה וירדן, בזמן "צוק איתן", כדי לראות מהי רמת האהדה לחמאס. אז אמרנו – מה זו אהדה לחמאס? זו אהדה לאידאולוגיה? שמזכירים את הארגון? את ההנהגה? אבל אולי האהדה היא לחמאס ולא להנהגה? יש המון ישראלים טובים שהם פטריוטים גדולים וחושבים שרה"מ הוא אידיוט, זה אומר שהם אנטי ישראל? אז אתה בעצם צריך להגדיר חוקים שמאפשרים לך לנתח את המידע, וזה לא עניין של מה בכך".

איך אתם מגדירים את החוקים האלה?
"אלו חוקים שאנחנו מחלצים באופן אוטומטי על ידי אימון המערכת בטקסטים. אנחנו עושים תיוג של טקסטים, אני עובר ומסמן: זה בנאדם, זה סנטימנט, זה רעיון וכו'. ויש לי אונטולוגיה. האונטולוגיה היא מבנה היררכי של הקשרים שנמצא בתוך בסיס הידע של המערכת, היא משקפת את הזיקות בין ישויות. ישות יכולה להיות – בנאדם, מקום, ארגון, רעיון, סנטימנט וכו', ולכל סוג ישות כזו יש מאפיינים".

להבין טקסט

אם הפסקה לעיל השאירה אותכם מעט מבולבלים, אתם לא לבד, לא קל להבין כיצד בדיוק מסוגלת המערכת של IntuView "להבין" טקסט, באופן המאפשר לה להחליט מי כתב אותו ומתי, לסמן את האנשים, המקומות והארגונים שעליהם הטקסט מדבר, והמפתיע מכל – לאתר את הנושאים בהם הטקסט עוסק. ננסה לפשט את העניין מעט: על מנת להקנות למערכת את היכולות המדוברות, בשלב ראשון היא מוזנת בטקסטים בהם סימנו אנליסטים מילים שמייצגות ישויות מובחנות: בני אדם, ארגונים, מקומות, רעיונות, רגשות וכו'. באמצעות הפעלת מודלים סטטיסטיים, המערכת סורקת את הטקסטים שהוזנו בה, מאתרת שכיחויות ומייצרת מהם כללים אותם היא מפעילה בניתוח הטקסטים הבאים. לדוגמא, אם עיבוד הטקסטים העלה קשר סטטיסטי בין ציטוט פסוקי קוראן מסוימים ליישות – ג'יהאד, המערכת תייצר כלל אשר יאפשר לקבוע לגבי טקסט עתידי האם הוא עוסק בג'יהאד.

בזכות הטקסטים שהוזנו בה, כוללת המערכת מאגר של כ-800 אלף פריטי מידע מוגדרים ואת יחסי ההקשר ביניהם, לדוגמא הפריט "אוסמה בן-לאדן" מוגדר כיישות שהיא אדם, המקושרת לישויות כגון: "פעילי ג'יהאד", "אל-קאעדה", ולגביה מוגדרת: שנת לידה, שנת מוות, ארץ מוצא, אזרחות ופרמטרים נוספים.

אתה יכול לתת דוגמא לאופן שבו המערכת "מבינה" טקסט?
"בוא נגיד שאתה נוסע לניו יורק ואתה הולך להיפגש עם 3 אנשים: שמואל בר, אלייסטר סמית'-ג'ונס, ועלי בן חסן. מי הם, מה אתה יודע עליהם? הרי כל אחד עושה איזושהי הערכת מצב. אתה שומע את השם שמואל בר, אז אתה אומר – הוא ישראלי, משהו שבין חילוני לכיפה סרוגה, כי חרדי לא יעברת את השם, אלא אם כן הוא חוזר בתשובה. בן כמה הוא? עם שם כמו שמואל, נגיד 45 ומעלה? כלומר אתה מסיק מהשם המון מידע. אלייסטר סמית'-ג'ונס, הוא אנגלי? בגלל האלייסטר, ולמה אנגלי ולא סקוטי? כי סמית' ג'ונס זה אנגלו-סקסי, ולמה אנגלי ולא אוסטרלי? כי באוסטרליה שונאים שמות מחוברים, אז לא שמעת שמות מחוברים מאוסטרליה. המערכת פועלת בצורה דומה. יש לה קורפוסים שהיא אמונה עליהם. לדוגמא, אני לוקח את כל ספרי הטלפונים של קזבלנקה ורבאט, ומוציא משם את השמות הכי אופיינים".

המערכת מסוגלת להתמודד עם טקסט בכל שפה?
"אנחנו תומכים היום באנגלית, צרפתית, ספרדית, עברית, פרסית, אודו, הינדו, אינדונזית ורוסית. בכל השפות האלה, אנו תומכים במשלבים השונים ומאפשרים שילוב של שפות, למשל ספנגליש (עירוב של אנגלית וספרדית המקובל אצל אמריקאים ממוצא לטיני, י.ר.). היתה לנו בקשה למשל מהמשטרה בצ'ילה. מסתבר שהעולם התחתון בצ'ילה משתמש בקאצ'ווה, ניב ילידי צ'יליאני. בדקתי ומצאתי שיש באוניברסיטה העברית פרופסור שהוא מומחה לקאצ'ווה. אצל היהודים תמצא הכל. אז אמרתי לצ'יליאנים – אני יכול לפתח לכם מודל לקאצ'ווה, זה יעלה לכם … אני צריך להרוויח מזה, כי למי אמכור את זה חוץ מאשר לצ'יליאנים?"

כמה מידע היה צריך להזין למערכת כדי לאמן אותה?
"אתה מדבר על טרה-בייטים של מידע. שעברו עיבוד כדי להשיג את התוצאות".

"אני לא מביא איתי קשרים מ'המשרד', יצאתי משם אדם אלמוני לחלוטין"

נכנסת לעולם שהיה זר לך, לעולם העסקי, ובגיל לא צעיר. זו היתה התמודדות קשה? ידעת איך להתחיל?
"רושמים חברה, מגייסים עובדים ומתחילים לפתח".

וכסף כדי לעשות את כל זה? איך הצלחת לגייס משקיעים?
"אני בשום פנים ואופן לא מביא איתי קשרים מ'המשרד', יצאתי משם אדם אלמוני לחלוטין. את כל הקשרים שלי בעולם העסקי, פיתחתי פה. התחלתי עם גיוס ראשוני מאוד נמוך – 75 אלף דולר. בשלב השני נכנסנו לחממת קסניה. אחרי שנה יצאנו מהחממה, עשינו סיבוב השקעה פרטי, מול משקיעים פרטיים לגמרי".

להתנהל בעולם העסקי לעומת העולם הביטחוני, נגיד בשיווק או גיוס משקיעים, זה מצריך מיומנויות בינאישיות אחרות?
"לא, זה יכולת הקמת מגע, יכולת שכנוע, יכולת גיוס, אותו דבר".

אז המעבר לא הצריך ממך הסתגלות מיוחדת?
"יש שטיקים של העולם העסקי שאני פחות רגיל אליהם ופחות נוח לי איתם, ואלו דברים שצריך ללמוד אותם. ברור, אני לא דיפלומט דגול, לכן אתה מתחבר למשקיעים שאתה מוצא אתם שפה משותפת. אתה לא לוקח משקיע ואומר – אוקיי זה כסף, ולכסף אין ריח. פעם אמר לי שבתאי שביט (לשעבר ראש המוסד, י.ר) 'אם היית קצת פחות חד-לשון, היית מגיע יותר רחוק'. אמרתי לו – 'שבתאי, זה הכל מפני שאני לא מגדל זקן, כל בוקר אני צריך להתגלח, כדי להתגלח אתה צריך להסתכל בראי, כשאתה מסתכל בראי, אתה רוצה לאהוב את מה שאתה רואה שם. אני צריך להיות קודם כל שלם עם עצמי'".

ובשיווק ללקוחות?
"בתחום הביטחוני, אני בא לפגישה, אני לא צריך לחשוף סודות מדינה. אני נפגש נגיד עם בכיר בצבא האמריקאי שהוא גנרל שלושה כוכבים…"

איך משיגים פגישה איתו?
"אני מפתח קשרים, את אותו בכיר אמריקאי למשל, הכרתי כשהוא היה מפקד באפגניסטן ועשה שם איזה פרויקט, אז הוא ביקש ממני לעזור לו, ולי לא אכפת לעזור לאמריקאים לנצח באפגניסטן, כי אני חושב שבינתיים אנחנו באותו צד, לפחות במאבק בטרור, ומשם התחברנו.הרבה מאוד מהקשרים שלי עם הגורמים האלה זה דרך הכובע האקדמי או המומחיות שלי. היה למשל איזה כנס גדול של SOCOM (פיקוד מבצעים מיוחדים בצבא ארה"ב), ביקשו ממני לתת תדרוך על לוחמה פסיכולוגית של חיזבאללה, הדרכתי ואז אמרתי לראש הפיקוד – תראה יש לי כאן כלי אני רוצה להראות לך. הוא קרא לעוזר שלו – 'ג'ון, תסתכל על זה, אנחנו צריכים את זה'. תוך יומיים אימייל, ותוך חודשיים מכרנו".

נתקלת במקרים שבהם הישראליות זו בעיה?
"לא ברמה של אנשים שתפקידם בחיים הוא למנוע פיגועים. הממסד הביטחוני האמריקאי הוא מאוד פרו-ישראלי, גם באנגליה, כי כל מי שנלחם בעירק או באפגניסטן יודע שכל הדיבורים של הפוליטיקלי-קורקט לא אמיתיים. הם יודעים מה האמת. איך אמר לי ראש ה-Counter Terrorism של הסקטולנד יארד, איש מדהים, משכמו ומעלה – 'שמואל, אנחנו בעסק של למנוע מאנשים להתפוצץ". לא מעניין אותו משרד הפנים או משרד החוץ וזה. או נגיד איש צבא אמריקאי שאומר – 'יש כלי שמייצר מידע מודיעיני ואני דופק עוד בנאדם שרוצה לדפוק אמריקאים, אכפת לי שהמוצר הזה ישראלי?' זה רק כשאתה מגיע לדרגים הפוליטיים ושם… ניסיתי עם הסטייט דיפרטמנט (משרד החוץ האמריקאי) ולא הצלחתי, כי שם כל אחד מנסה להיות יותר 'קרי' מקרי, וקרי מנסה להיות יותר 'אובמה' מאובמה. כל עוד זה הממשל בארה"ב, אין שום סיכוי לשום דבר. למרות שיש לי דיבור גם עם הסטייט דיפרטמנט, כשאני מתדרך אותם על המזרח התיכון, אני אומר להם, תראו – 'אני אוהב לבוא לכאן, כי כילד אהבתי מדע בדיוני, אני נורא אוהב את הסיפורים על יקומים מקבילים, וכשאני בא לסטייט דיפרמטמנט, אני בא ליקום מקביל".

הם צוחקים מהבדיחה הזו?
"הם מבינים את זה, כי הם שומעים את זה גם מהצבא שלהם. אומרים להם, אביב ערבי? איזה אביב ערבי? העולם מתמוטט מסביבכם".

ומה לגבי שיווק מחוץ לתחום הביטחוני?
"יש את האפיק הישיר ויש את האפיק העקיף, שהוא נגיד בשת"פ עם חברה אחרת. אני מאוד מוגבל ביכולת השיווק שלי. זה מאוד קשה לאדם אחד שהוא גם מנכ"ל וגם מעין מנהל מוצר על. מבחינה זו, ברור לי שהמבנה של החברה משקף את המגבלות האלה, של מי שרוב הקריירה שלו עבד עם צוותים מצומצמים ועם הרבה עבודה יחידנית. בזה אתה צודק שאדם גורר את העבר שלו. זה צורך במיקרו-מנג'ינג. אני מודה בזה, זה דבר שאני מנסה להתגבר עליו.

"אנחנו חוברים לחברה בארה"ב העוסקת בכריית מידע בדארק-ווב, כדי למצוא ולנתח מידע שיש לו רלוונטיות לתחום ההאקינג, איומי סייבר וכו'. אנחנו גם עובדים עם חברה שעוסקת בניטור מדיה חברתית, בהקמת מערכת שעוסקת בזיהוי סנטימנט כלפי מועמדים במערכת הבחירות של 2016. אנחנו באים למועמד ואומרים לו – התכונה שהכי מאפיינת אותך בשיח היא שאומרים שאתה יעיל, אז אתה לא צריך כל הזמן להגיד 'אני יעיל, אני יעיל', כי כבר יודעים את זה, נקודת החולשה שלך היא X."

זה מוצר שכבר עובד?
"עשינו את זה כפיילוט עם כריס כריסטי (מושל ניו ג'רזי) ועכשיו חברנו לחברה אמריקאית, כי אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה לבד. אתה מדבר כרגע בארה"ב על מאות מערכות בחירות ב-2016, חצי מהמושלים, הסנאטורים וחברי בית הנבחרים, ואנחנו עכשיו נערכים להיכנס לזה. אנחנו עובדים גם עם חברה שעוסקת בניסיונות לנבא מגמות בוול-סטריט. אנחנו לוקחים את כל דיווחי האנליסטים של החברות הגדולות: גולדמן זאקס וכו', ומייצרים איזושהי תמונה של מה שנקרא – חוכמת רחוב".

לאיזה תוצאות הגעתם?
"הגענו לרמת מתאם די גבוהה בפיילוט, בין התחזית לבין למה שקרה בפועל. בפרויקט הזה ההתקדמות תלויה בחברה שאיתה אנחנו עובדים".

לא מדגדג לך, לקחת מיליון דולר ולהשקיע בוול-סטריט בהתאם לתחזיות שלכם?
"אין לי את המיליון דולר, זו הבעיה".

בתור מי שהיה עובד מדינה כל כך הרבה שנים, אתה מתחבר לקונספט של כסף כהצלחה?
"אני לא רוצה להגיד שאני נורא אידיאליסט ולא אכפת לי מכסף. ברור שאני רוצה, ויש לי ילדים ויש לי נכדים, הכל נכון. השאלה באיזה מחיר. אני בא ממשפחה, שהבית בו גדלתי בג'מייקה הוא היום מלון ברשת ארבע העונות, בני הדודים של אמא שלי הם המנהלים של "בלו מאונטיין קופי" שזה הקפה הכי יקר. גדלתי ככה, אבל אני לא יכול לקבוע לעצמי יעד להיות מולטי-מיליונר, ושזה ידחוף אותי קדימה. כן הייתי רוצה שהטכנולוגיה תטביע חותם, ובתוך זה ודאי שאני רוצה לעשות כסף, כמה שיותר כסף, הכל טוב ויפה, אבל הסממנים החיצוניים של כסף? יש לי פנסיה ויש לי כסף מייעוץ שאני נותן לקרנות הון סיכון על המזרח התיכון, ניבאתי להם שהמשטר המצרי יפול ושסוריה תתפרק, וזה היה שווה להם הרבה כסף. וכן, אני עושה את הדברים האלה, אבל עם הכסף הזה מה אני הולך לעשות? לגור בפנטהאוז מפואר?"