"המדיניות הישראלית היא מזיקה לעתים, במיוחד בתחום הדתי. לאמונותיהם של הרפורמים, הקונסרבטיבים והתנועה להתחדשות יהודית צריך להיות מקום שווה לזו של האורתודוכסים, במדיניות הישראלית."

המרואיין: פרופ' אמירטוס סמואל מ. אדלמן (Samuel M. Edelman), יו"ר המועצה האקדמית למען ישראל, פרופ' אמריטוס ב-California State University, חבר הסגל האקדמי ב-The Sue and Leonard Miller Center for Contemporary Judaic Studies באוניברסיטת מיאמי. 

נולדתי במקביל להולדתה של מדינת ישראל- במאי 1948, בעיר אלטונה במדינת פנסילבניה. כיום אני מחלק את זמני בין העיר צי'קו בקליפורניה ובין הלנדייל במדינת פלורידה. אני מרצה על ההיסטוריה של מדינת ישראל ותולדות הציונות באוניברסיטת מיאמי ובמקביל עוסק במאבק אקטיבי נגד תנועת ה-BDS, דרך פעילותי במועצה האקדמית למען ישראל בראשה אני עומד.

איזו חשיבות יש לדעתך, אם בכלל, לקיומה של מדינה יהודית, עבורך אישית ועבור היהודים בעולם ככלל?

"קיומה של מדינת ישראל הוא מרכזה של הזהות היהודית שלי. אני בן עם ישראל. כיהודי, תפילותי, ההיסטוריה שלי, הזהות העצמית שלי, קשורים כולם בארץ ישראל. כל היהודים צריכים לזכור, זה לא משנה היכן בגלות השתקענו, אנחנו עדיין בני עם ישראל ומחוברים לארץ ישראל. אנחנו יכולים להיות נוסטלגיים לגבי הקהילות שהתקיימו בתפוצות, לגבי שפות שהתפתחו בה: יידיש, לדינו או יהודית-ערבית, אבל אנחנו עדיין משתמשים באותיות ומילים עבריות בשפות אלו. אנחנו עדיין מתפללים שפנינו לירושלים. כל החגים והמועדים שאנחנו מציינים מכילים את הרעיון של שיבה לארץ ישראל. אנחנו אחד העמים הילידים היחידים שהצליחו לשוב ולהשתקע בארץ מולדתם. אם היינו מצליחים בכך בשנות ה-30 של המאה ה-20 השואה לא הייתה מתקיימת. על כן קיומה של מדינת ישראל מספק היום פוליסת ביטוח לכל יהודי למקום מקלט בעת הצורך."

האם אתה חש מחויבות להבטחת קיומה של מדינת ישראל?

"כן, זה האינטרס האישי שלי כמו גם האינטרס של כלל העם היהודי להגן על מדינת ישראל. שנאת יהודים נראית כמו תופעה שלא תיעלם בקרוב. היא מתקיימת גם במקומות שבהן אין יהודים כלל, כמו במדינות ערב למשל. במרוצת חיי הייתי עד ואף סבלתי אישית מגילויים של שנאה ואפליה. הייתי עד לכך כאשר נכחתי במשחקים האולימפיים במינכן. ראיתי שנאה שכזו באירופה ובארה"ב. אני רואה גילויים שלה כיום בקמפוסים של אונבריסטאות ובארגונים אקדמיים בהם הייתי חבר, בתחומים: היסטוריה אמריקאית, אנתרופולגיה ולימודי המזרח התיכון בהן "יהודי טוב" הוא רק מי שמגנה את ישראל. אז כן, זה קריטי שאתייצב בחזית ואגן על ישראל."

האם אתה חש אחריות מוסרית למדיניותה ופעולותיה של ישראל (דוגמת האופן בו היא מנהלת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני)?

"לא, אני לא חש אחריות מוסרית לפעולותיה של ישראל, למרות שאני סבור שפעולותיה של ישראל הן מוצדקות מוסרית. אם אעשה עלייה ואתגייס לצה"ל או שילדי או נכדי העתידיים יעלו ויתגייסו לצה"ל, אז אולי ארגיש שיש לי את הזכות להיות אחראי מוסרית למדיניות הישראלית. עד אז אני לא חושב שיש לי את הזכות להגיד לישראלים מה עליהם לעשות או לא לעשות. יש לי כמובן את הזכות להשמיע את דעותי, דבר שאני נכון לעשות תמיד ולהשיא עצות כאשר אני נשאל לעצתי. אבל עד שאעתיק את חיי לישראל ואתמודד עם המציאות איתה מתמודדים ישראלים מדי יום, אין לי את הזכות להגיד לישראלים מה לעשות ממקום מושבי הנוח בארה"ב."

להשקפתך, מהי השגיאה העיקרית שעושים ישראלים בהבנת מציאות חייהם של יהודים מחוץ לגבולות ישראל?

"אני חושב שלרוב הישראלים יש הבנה מעטה לרמת ההצלחה שיש לפלסטינאים ולתומכיהם בהצגתה של ישראל כמפירת זכויות האדם של הפלסטינאים וכאומה של רוע. ההצלחה שלהם בקמפיין התעמולה משפיעה אפילו על צעירים יהודים וגורמת להם להרחיק את עצמם מישראל במקרה הטוב ולהפוך למתנגדים ושונאים של ישראל במקרה הרע. אקדמאים ישראלים אשר הגיעו לארה"ב, אירופה או קנדה הופתעו מהאווירה הרעילה נגד ישראל, במיוחד בקמפוסים. הדבר אותו ישראלים כושלים מלהבין הוא שעליהם לזנוח את המונח 'הסברה' ולאמץ את המונח 'שכנוע'. ישראלים צריכים להפסיק לנסות להסביר את נקודת המבט שלהם ולהתחיל לפעול לשכנע אחרים לאמץ את נקודת המבט הישראלית."

כיצד היית מתאר את מדיניותה של ישראל (באופן רשמי ובפועל) בנוגע ליחסיה עם יהדות התפוצות?

"המדיניות הישראלית היא מזיקה לעתים, במיוחד בתחום הדתי. לאמונותיהם של הרפורמים, הקונסרבטיבים והתנועה להתחדשות יהודית צריך להיות מקום שווה לזו של האורתודוכסים, במדיניות הישראלית. ישראל צריכה להשקיע בתפוצות באופן יותר משמעותי. העולם הערבי והמוסלמי השקיע מיליארדי דולר במכוני מחקר ומרכזים אקדמיים ללימודי המזה"ת, בעוד שישראל השקיעה מעט מאוד בתוכניות דומות. אנחנו סובלים מכך כיום בקמפוסים משום שיש בהם דור שלם של אקדמאים במדעי החברה והרוח אשר קיבלו את השכלתם האקדמית במסגרת אותם מרכזים ותוכניות במימון מוסלמי אשר הטמיעו בהם עמדות מעוותות על המזרח התיכון וישראל. לימודי ישראל סובלים ממימון חסר ותמיכה מועטה, כמו גם קבוצות אקדמיות פרו-ישראליות. מעבר לכך, ישראל משקיעה תקציבים ומאמץ בפעולות הסברה כאשר עליה להשקיע בתוכניות תעמולה נגדית ובתוכניות ובפרויקטים לשכנוע אחרים (ולא רק ביידועם).

להשקפתך האם יש למדינת ישראל מחויבות להגן ולסייע לקהילות יהודיות במצוקה?

"כן, לישראל יש מחויבות, כמו גם לכל יהודי באשר הוא, להגן ולתמוך בבני דתם הנמצאים במצוקה."

האם ביקרת אי פעם בישראל? ואם כן, כיצד תסכם את רשמייך מהמציאות הישראלית?

"כן, ביקרתי בישראל פעמים רבות. אני נדהם באופן תדיר מהעמידות, היכולת להתאים את עצמם ומשמחת החיים, מההומור והמרצון הטוב של הישראלים, למרות המציאות איתה הם נאלצים להתמודד מדי יום. כמו כן, אני מודאג מהפער בין עניים לעשירים בישראל, זהו עניין שיש לטפל בו."

האם תוכל לספר מעט על הקהילה היהודית בעירך? האם מתקיימת בה פעילות מאורגנת?

 "אני מחלק את זמני בין שני בתים. יש לי בית באיזור כפרי בצפון קליפורניה ובית נוסף בדרום פלורידה. בקהילה בצפון קליפורניה יש שלושה בתי כנסת, אחד מהם של חב"ד. בית כנסת אחד (העתיק מביניהם) מתפתח וגדל אבל רק בקושי. בית הכנסת השנילא גדל. ישראל לא תומכת באף אחד מבתי הכנסת. בקהילת בית הכנסת העתיק יש גרעין של מאמינים שהם פרו-ישראלים בבירור, קהילת בית הכנסת השני מורכב ברובו ממאמינים ביקורתיים מאוד כנגד ישראל או ממש עויינים אותה. בית הכנסת של חב"ד הוא חב"ד, אין הפתעות. באוניברסיטה יש קורסים בלימודי ישראל וביהדות, שאני יזמתי, אבל התוכנית סובלת מממימון חסר ותמיכה מועטה. אגודת הלל פעילה כאן והיא פרו ישראלית. יש תוכניות, אך ככל שהמרצים, ביניהם אני, פורשים ואינם מוחלפים על ידי אחרים, המסה הקרטית של סגל אקדמי פרו-ישראל קטנה. מנגד, בנימה חיובית, הקהילה הנוצרית הפרו-ישראלית באיזור גדלה והפכה להיות יותר מעורבת ויותר תומכת.מהצד השני גם הכוחות האנטי-ישראלים גדלו והפכו להיות יותר קולניים ואגרסיביים."