"גם הליברלים שבין חברי הישראלים מפוחדים עד אימה מערבים, בעוד שרוב הישראלים שאינם ליברלים ויעלבו אם יוגדרו כך- הם פשוט גזענים. בכך אני כולל גם את קרובי משפחתי. היחס לגזע ולגזענות בישראל נפלא מבינתי, רוב הזמן הרגשתי כאילו אני חי בארה"ב של שנות ה-50".

המרואיין: א', איני יכול לחשוף את שמי, אני ממלא תפקיד רשמי בקהילה היהודית בארה"ב ותשובותי לשאלות הנ"ל עשויות להזיק לי. אני יכול להגיד רק כי נולד בשנות ה-80 וכי אני מתגורר כיום באחד ממדינות הדרום בארה"ב.

איזו חשיבות יש לדעתך, אם בכלל, לקיומה של מדינה יהודית, עבורך אישית ועבור היהודים בעולם ככלל?

"בשנות ילדותי חונכתי להכיר את מדינת ישראל בה ביקרתי כבר כילד. יש לי קרובי משפחה בישראל ולימדו אותי כי היא מקום חשוב בו היהודים הם רוב אשר לעתים נמצא תחת סכנת מתקפה. לימדו אותי גם להגן על ישראל ולקדם את האינטרסים שלה מול הממשל האמריקאי, הקונגרס וכו'. לישראל היתה חשיבות גדולה עבורי אישית במובן שראיתי בה נושא חשוב עליו יש לי אחריות. הכרתי ישראלים בבבית הספר ובמחנות הקיץ בהם השתתפתי, חלק מהם הפכו לחברים קרובים אליהם אני קשור באופן עמוק. כאשר הפכתי לאדם בוגר למדתי כי יש עוד פנים רבות לסיפורה של ישראל מעבר למה שהכרתי. מאותה עת חשתי כי מוטלת אחריות חדשה – להילחם עבור צדק לכל בני האדם המתגוררים בארץ ישראל, אחריות אשר ממשיכה להניע אותי למרות הכשלונות.

"זוהי קלישאה, אך כזו המבוססת על אמת, כי קיימים הבדלים משמעותיים ביחס אל ישראל בקרב יהודי ארה"ב בהתאם לשכבת הגיל שלהם. סבי הודיע לי לאחרונה כי הוא מתכוון לרכוש אגרות חוב ישראליות (של מפעל הבונדס) עבור בתי – הייתי צריך להמציא בסבלנות סיבות על מנת להניע אותו מכך. הסיבה האמיתית היא כי שאיני רוצה כי משפחתי תתמוך בכספה בשלטון הישראלי, אבל לא יכולתי להגיד לו זאת ישירות. לאשתי היה שיחה כמעט זהה עם סבה, שבועות מספר לפני כן. דור הסבים הוא באיזור גילאי ה-90 בעוד אנחנו בשנות ה-20 שלנו.

"אני מאמין שדור הסבים שלנו, ביהדות ארה"ב, ימות בעודו בור לגמרי בנוגע למורכבות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התודעה שלהם נעולה ומקובעת לשנות ה-60 והם לא מסוגלים להבין איך ומדוע יהודי יחשוב בצורה אחרת. מצב זה נכון במידה רבה גם לדור ההורים שלי. בדור שלי הגישה לישראל היא שונה לחלוטין. נדיר למצוא מישהו בגילאים שלי אשר נלהב ללא הסתייגות מהרעיון הציוני וממימושו. רוב בני דורי רואים בכך דבר המבייש אותם כאינדיווידואלים. יהודים בני גילי שהם ציונים נלהבים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: כאלה המקבלים שכר על מנת להחזיק בדעות אלו (דוגמת עובדי איפא"ק) או לבנים בעלי דעות גזעניות לא רק כלפי ערבים אלא כלפי כל מי שאינו אדם לבן. החלוקה הזו נכונה אני סבור גם לגבי ישראלים שהם ציונים נלהבים. ככל שמי מחברי מפגין פטריוטיות ישראלית נלהבת כך נראה יותר כי הוא גם מחזיק בדעות גזעניות כלפי ערבים ומיעוטים אחרים."

האם אתה חש מחויבות להבטחת קיומה של מדינת ישראל?

"באופן בו היא מתקיימת כיום- לא. אני מרגיש מחויב לפעול להפיכתה למדינה דמוקרטית המגינה על זכויותיהם, תרבותם וחייהם של אזרחיה היהודים. אני מרגיש מחויב במידה זהה לפעול להפיכתה למדינה דמוקרטית אשר מגינה באותו אופן גם על התושבים הפלסטינים.. אני מרגיש כי ישראל במצבה הנוכחי היא אויב הצדק."

האם אתה משייך את עצמך לזרם דתי מסוים? מהי עמדתך בנוגע לדומיננטיות של הזרם האורתודוכסי בממסד הדתי בישראל?

"גדלתי כיהודי קונסרבטיבי ועל כן הקהילה הקונסרבטיבית היא הסביבה הדתית בה אני מרגיש הכי נוח, עם זאת עבדתי או למדתי במסגרות שהיו חלק מהתנועה הרפורמית או מהזרם האורתודוכסי. אני מחשיב את עצמי כיהודי מאמין שאינו משתייך לזרם מסוים.

"אני חושב כי האופן בו היהדות מיושמת כאמונה בישראל הוא מעט מגוחך, גם בשל הדומיננטיות של הזרם האורתודוכסי וגם בשל הציבור החילוני המנותק מן היהדות ונראה כאילו הוא סבור שעצם החיים בישראל הם אקט יהודי (והם לא). אחרי שאמרתי זאת, איני חולק את הדאגה אותם מביעים בתכיפות חברי מן הזרמים הליברליים בנוגע למונופול האורתודוכסי על היהדות בישראל. זה נראה לי מעט מגוחך למחות נגד הפרדה בין נשים לגברים בתפילה ברחבת הכותל במקום למחות על הפרדה גזעית בישובים ובשטחים. שתי התופעות הן קלוקלות, אבל זו האחרונה קטלנית ולא צודקת פי כמה מונים."

האם אתה חש אחריות מוסרית למדיניותה ופעולותיה של ישראל (דוגמת האופן בו היא מנהלת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני)?

"בהחלט. זה גורם לי להתבייש בהיותי יהודי."

להשקפתך, מהי השגיאה העיקרית שעושים ישראלים בהבנת מציאות חייהם של יהודים מחוץ לגבולות ישראל?

"בתקופה בה עבדתי עם צוות ישראלי במחנות הקיץ למדתי כי הם אימצו שורה של דעות שגויות בנוגע לפולחן היהודי, בעיקר בשל האופן הכפוי וקיצוני בו הוא מיושם בישראל, המאלץ אותם לבחור בין הכל או כלום. אני סבור כי יש להם גם דעה מוגזמת וקיצונית ביחס להיקף ועוצמת האנטישמיות הקיימת בתפוצות, כאשר באופן אירוני באותה העת הם מאמצים כמה סטריאוטיפים שבבסיסם אנטישמיות – הם תופסים יהודים שאינם ישראלים כחלשים, מניפולטיבים ועשירים."

כיצד היית מתאר את מדיניותה של ישראל (באופן רשמי ובפועל) בנוגע ליחסיה עם יהדות התפוצות?

"איני יודע מהי המדיניות 'הרשמית', במיוחד לאור סיומה בשנה שעברה של היוזמה האחרונה של הסוכנות היהודית, מהלך שלא הפתיע אותי כלל. בפועל אני סבור שהמדיניות אותה מובילה האליטה בישראל, כלומר אלו הנמצאים בשלטון, היא להוציא כמה שיותר כספים מיהודי התפוצות ובתמורה לתת מעט ככל האפשר."

להשקפתך האם יש למדינת ישראל מחויבות להגן ולסייע לקהילות יהודיות במצוקה?

"אני בטוח שישראל רואה את עצמה כבעלת מחויבות שכזאת, אבל לדעתי מחויבות שכזו אינה נדרשת ואינה רצויה. בהתחשב בדימוי האיום שיש לישראל בקהילה הבינלאומית, הדבר האחרון שיהודי אמריקאי צריך זה עוד התערבות של ישראל בעבודת הממשל האמריקאי או בחיינו כאן, זה רק יהפוך את חיינו לקשים יותר. אני חושב שה'תעלול' של ביבי נתניהו בקונגרס ב-2015 הפך את חייהם של יהודי ארה"ב למסוכנים יותר, לא שאכפת לו מזה."

האם ביקרת אי פעם בישראל? כיצד תסכם את רשמייך מן המציאות הישראלית?

"כן, גרתי בירושלים במהלך המבצע הראשון בעזה, בתקופת הבחירות בה נתניהו עלה לשלטון. אני חושב שהישראלים חיים בבועה חברתית/פוליטית/תקשורתית שאינה דומה לדבר שחוויתי בארה"ב. התקשורת אצלכם מצונזרת על ידי השלטון והצבא והכתבים גם מצנזרים מרצון את עצמם. הם נמנעים מלדווח על אותם מליוני בני אדם אשר חיים לידיכם תחת כיבוש מתמיד של צה"ל, כי הם פוחדים מן הפלסטינאים וגם פוחדים ממה הקוראים יחשבו עליהם אם ידברו עם פלסטינאים. במקביל כתבי חדשות חוץ אובססיביים לגבי סיקור תקריות אנטישמיות, אוספים כמה שיותר מהן ומזינים אותם לתוך המטא-נרטיב של 'העולם כולו נגדנו'. כל אייטם חדשות חוץ מוצג בקונטקסט הזה, כולל אירועי אקטואליה בארה"ב. כאשר חייתי בישראל ערוץ החדשות היחידי שהיה זמין היה פוקס ניוז, שנחשב כאן לבדיחה וידוע בהטיה המובהקת שלו לימין.

"גם הליברלים שבין חברי הישראלים מפוחדים עד אימה מערבים, בעוד שרוב הישראלים שאינם ליברלים ויעלבו אם יוגדרו כך- הם פשוט גזענים. בכך אני כולל גם את קרובי משפחתי. היחס לגזע ולגזענות בישראל נפלא מבינתי, רוב הזמן הרגשתי כאילו אני חי בארה"ב של שנות ה-50. בביקורי האחרון בישראל כאשר התגלה כי הגעתי על מנת לסייע לחקלאי פלסטיני לשקם את גידוליו שנפגעו מפעילות צה"ל, קרובי משפחתי פשוט הפסיקו לדבר איתי באמצע ארוחת שבת, הייתי נבוך.

יותר ויותר איני מבין מדוע ישראלים שאינם דתיים אורתודוכסים ממשיכים לחיות בישראל. במשך שהותי בארץ התפלאתי לגלות עד כמה קשה לישראלי ממעמד הביניים להתפרנס בצורה סבירה, יוקר המחייה אצלכם הוא מטורף, קיים קושי למצוא משרות טובות גם כאשר אתה אדם משכיל, והכל מתנהל באמצעות פרוטקציה. ובנוסף לכל זה ישראלים מפחדים משכניהם הלא יהודים, שונאים את כל המדינות השכנות להם ובזים לאורח החיים הדתי. אז למה הם ממשיכים לגור שם? למה לא להגר לארה"ב? מה התועלת בכל זה? שמחתי מאוד לשוב הביתה."

האם תוכל לספר מעט על הקהילה היהודית בעירך? האם מתקיימת בה פעילות מאורגנת?

"יש לנו קהילה נפלאה כאן, ובה 6 בתי כנסת פעילים מזרמים שונים וגם כמה קהילות עצמאיות אשר אינן מפעילות בית כנסת. בחופשת הקיץ פועלת קייטנה מטעם הקהילה וילדים רבים גם הולכים למחנות קיץ הנמצאים מרחק 5-6 שעות נסיעה מכאן. קיימות גם מסגרות חינוך יהודיות הפועלות בסופ"ש, הילדים עוברים טקסי בר מצווה ופועלים כאן גם מספר ארגונים יהודים עצמאים ביניהם גם קבוצת הפועלת לצדק חברתי."