"הבעיה ממנה סובלים מרבית היהודים, בישראל ומחוץ לה היא בורות. כאשר יהודים בישראל ומחוץ לה מביטים על יהודים ממוצא אתיופי ואומרים: 'אתה לא נראה יהודי' הם בורים."
המרואיין – פרופ' אפרים יצחק (Professor Ephraim Isaac), יליד אתיופיה, בנם של יהודי יליד תימן ושל גיורת ילידת אתיופיה. בעל תאר ראשון בפילוסופיה, מוזיקה, כימיה, תואר שני בתיאולוגיה ודוקטורט בשפות המזרח הקרוב מאוניברסיטת הרווארד. הפרופסור הראשון שנבחר לכהן במחלקה ללימודים אפרו-אמריקאיים באונ' הרווארד. כיום מנהל המכון ללימודים שמיים באוניברסיטת פרינסטון, מייסד ויו"ר המרכז האתיופי לשלום ופיתוח.
איזו חשיבות יש לדעתך, אם בכלל, לקיומה של מדינה יהודית, עבורך אישית ועבור היהודים בעולם ככלל?
"יהודי אתיופיה ויהודי תימן, אליהם שורשי מחוברים, התפללו כל חייהם ומדי יום לשובו של העם היהודי לציון. ליבם ומחשבותיהם היו נשואים לארץ ישראל. לעם היהודי אין מולדת אחרת מלבד ארץ ישראל."
האם אתה חש מחויבות להבטחת קיומה של מדינת ישראל?
"כמובן, ישראל צריכה להתקיים לעד ולהיות מוגנת. אבל אנחנו צריכים למצוא דרך לפתור את הסכסוך עם הערבים והלאומים האחרים ולחיות בשלום עם כולם. שלום הוא הערובה האולטימטיבית לקיומה של ישראל."
האם אתה משייך את עצמך לאחד הזרמים המוכרים ביהדות? מהי עמדתך ביחס לדומיננטיות האורתודוכסית בממסד הדתי בישראל?
"אני דבק במסורת היהודית העתיקה כפי שנשמרה על ידי יהודי תימן. אתה יכול לקרוא לכך – אורתודוכסי, אבל עבורי יהודי הוא יהודי, לא אורתודוכסי (מושג מודרני שהיהדות אימצה מהנצרות), לא קונסרבטיבי, לא רפורמי (מושג שהומצא במאה ה-19). אבל ללא ספק, יש נורמות מסוימות של פולחן דתי ומסורת. כאשר אנשים שואלים אותי אם אני דתי, אני עונה – כן, אבל לא פנאטי. לפנאטיות אין מקום ביהדות. אני חושב שיהודים צריכים לקרוא ולשוב ולקרוא את כתבי הנביאים ואת התורה שבעל פה, כך האורתודוכסים יהיו קיצוניים פחות והרפורמים יהיו שנואים פחות על ידי האורתודוכסים. אז בואו ננהל דיאלוג."
האם אתה חש אחריות מוסרית למדיניותה ופעולותיה של ישראל (דוגמת האופן בו היא מנהלת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני)?
"אינני גר בישראל על כן זה יהיה לא הוגן עבורי לשפוט את ההתנהגות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. עם זאת, יהודים ופלסטינים (רבים מהם ככל הנראה הם צאצאי העברים הקדמונים) צריכים למצוא דרך לחיות יחדיו בכבוד וקבלה של האחר. אלימות בשם השם היא חילול השם ולעולם לא פותרת את בעיות הליבה. אנחנו זקוקים לדו שיח מתמשך בנושאי תרבות, דת ואפילו שפה, על מנת ליצור דו קיום בין שני העמים."
להשקפתך, מהי השגיאה העיקרית שעושים ישראלים בהבנת מציאות חייהם של יהודים מחוץ לגבולות ישראל?
"רוב היהודים בישראל ומחוץ לה הם בורים במה שנוגע לדת ולתרבות היהודית. מאז העת העתיקה יהודים חיו בארץ ישראל וגם מחוץ לה. התלמוד הבבלי הגדול הוא תוצר שנולד בסהר הפורה, כמו גם ספרות יהודית רבה אחרת. יוצר מכך, מרבית הספרות היהודית בעברית ובארמית נשמרה בתימן, פרס, ספרד, איטליה, גרמניה וכו'.
"הבעיה ממנה סובלים מרבית היהודים, בישראל ומחוץ לה היא בורות. כאשר יהודים בישראל ומחוץ לה מביטים על יהודים ממוצא אתיופי ואומרים: 'אתה לא נראה יהודי' הם בורים. למעשה, במשנה מתואר יהודי כבעל עור חום, פחות או יותר כמו אדם תימני או אתיופי. כאשר אפילו פרופסור באוניברסיטה ישראלית שואל אותי (אירוע שקרה מספר פעמים בביקורי בישראל) לאילו משפחה שפות משתייכת השפה האתיופית, בורות שכזו אומרת הרבה. אתיופיה נחשבת כיום למולדת הפרוטו-שמית (השפה האם של השפות השמיות), ענף של האפרו-אסייאתית אשר התפתחה באיזורים באתיופיה הקדומה לפני כעשרת אלפי שנים. אם כן חינוך טוב יותר הוא הפתרון לקבלת ענווה, כבוד ואהבה הדדית בין יהודים."
כיצד היית מתאר את מדיניותה של ישראל (באופן רשמי ובפועל) בנוגע ליחסיה עם יהדות התפוצות?
"היא לא מושלמת אבל היא נראית לי כסבירה. למן היווסדה ישראל נסמכת על תמיכה מיהודי התפוצות בחלק ניכר מהפעילות שלה בתחומי החברה, הבריאות והרווחה."
להשקפתך האם יש למדינת ישראל מחויבות להגן ולסייע לקהילות יהודיות במצוקה?
"ללא ספק. האין זו המטרה הראשונה או התכלית העיקרית בהקמתה של מדינת ישראל?"
האם ביקרת אי פעם בישראל? כיצד תסכם את רשמייך מן המציאות הישראלית?
"מאז הביקור הראשון שלי בישראל בשנת 1960 לאחר שסיימתי את לימודי הקולג', ביקרתי בישראל 72 פעמים, למשך שבוע שבועיים או כמה ימים לצורך כנס, ועידה, הרצאות או ביקור משפחתי. שהיתי בישראל כחוקר באביב 1967 ובמהלך מלחמת ששת הימים, הגעתי לישראל ערב יום כיפור בשנת 1973 (וחלקתי עם הישראלים את הדאגה והמתח של מלחמת יום הכיפורים) על מנת לשמש כמרצה אורח למשך שנה במחלקה לשפות שמיות עתיקות באוניברסיטה העברית בירושלים, גרתי בישראל למשך שנתיים, 1977 -1979, שוב כמרצה אורח באוניברסיטה העברית (במחלקה ללימודי דת ואפריקה), וזכתי לצפות בביקורו של הנשיא סאדאת בישראל. הגעתי לישראל בקיץ 1985, כשליח מטעם הג'וינט על מנת לחקור את היקלטותם של העולים מאתיופיה במבצע משה, בישראל. ביקרתי בישראל גם השנה במסגרת כנס של האגודה הישראלית לחקר יהודי אתיופיה בה אני משמש כנשיא של כבוד."
האם תוכל לספר מעט על הקהילה היהודית בעירך? האם מתקיימת בה פעילות מאורגנת?
"אני גר בפרינסטון, וילדי השתתפו בפעילויות המרכז היהודי במקום. אני באופן אישי נוסע לניו יורק על מנת להשתתף בטקסי חגים ומועדים בבית הכנסת התימני. כמו כן אני הנשיא בדימוס של פדרציית יהודי תימן בארה"ב (אשר מרבית חבריה הם ישראלים), שימשתי כנשיא הפדרציה לפני כעשור."
