"חזרתי לא מזמן מישראל אחרי שירות צבאי בן שנתיים בסוללת 'כיפת ברזל'. מיותר לציין כי לישראל יש חשיבות גדולה עבורי. התגייסתי משום שחשבתי שזוהי חובתי כיהודיה להגן על מדינת היהודים."
המרואיינת – אליזבט גולדמן (Elizabeth Goldman, ילידת 1993), סטודנטית לכלכלה באוניברסיטת נורת'ווסטרן. נולדתי בווסטצ'סטר, ניו יורק. במשך 13 שנים למדתי בבית הספר על שם סולומון שכטר בווסטצ'סטר. חלמתי להתגייס לצה"ל מאז גיל 12 (חלום הילדות שלי היה דווקא לשרת כלוחמת בגולני). למדתי במשך שנתיים באוניברסיטת נורת'ווסטרן בבוסטון לפני שהחלטתי שעלי להתגייס לצה"ל.
בנוב' 2013 התגייסתי לסוללת "כיפת ברזל" בה שירתתי כלוחמת במשך 8 חודשים. לאחר מכן יצאתי לקורס מ"כים, לאחריו עברתי לשרת כמ"כית בפלוגת מסלול, תפקיד אותו מילאתי עד סוף השירות. בינואר 2016 שבתי לארה"ב וללימודי באונ' נורת'ווסטרן וכעת אני עומדת לסיים את לימודי התואר הראשון.
איזו חשיבות יש לדעתך, אם בכלל, לקיומה של מדינה יהודית, עבורך אישית ועבור היהודים בעולם ככלל?
"חזרתי לא מזמן מישראל אחרי שירות צבאי בן שנתיים בסוללת 'כיפת ברזל'. מיותר לציין כי לישראל יש חשיבות גדולה עבורי. התגייסתי משום שחשבתי שזוהי חובתי כיהודיה להגן על מדינת היהודים. אני מאמין שהיהדות סייע לי להפוך לבנאדם שהנני כיום, ואני גאה במי שהפכתי להיות. אם מדינת ישראל לא היתה קיימת, היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כיום לא הייתה מתקיימת."
האם את חשה מחויבות להבטחת קיומה של מדינת ישראל?
"לחלוטין. תמיד רציתי להתגייס ולשרת כלוחמת בצה"ל. עשיתי זאת ושירתתי כלוחמת בסוללת 'כיפת ברזל' ולאחר מכן כמ"כית טירונים. על אף שלעתים התמודדתי עם המשימות הקשות ביותר איתן נתקלתי במהלך חיי, גיליתי גם כמה זה מתגמל לצאת שבת בידיעה שעשיתי את חלקי בהגנה על המדינה. למעשה הייתי שמחה בהמשך הדרך לשרת בארגון בטחוני, דוגמת המוסד או כל ארגון אחר העוסק בבטחונה של ישראל. אני מזדהה מאוד עם האמונה שכעת הגיע תורו של הדור שלי לתת את חלקו בהגנה על ישראל וכי עלינו לעשות כן, כל עוד אנחנו מסוגלים לכך."
בתור נערה שנולדה וגדלה בארה"ב, האם היו לך רגשות פטריוטיים דומים כלפי ארה"ב?
"אני מחשיבה את עצמי כיהודיה וכאמריקאית. אני מעריכה ואוהבת את ארה"ב בזכות החירויות הניתנות לנו כאן, כאלה שאינן קיימות במדינות רבות אחרות. עם זאת ארה"ב ממלאת תפקיד אחר בעולם. בגלל מעמדה הפוליטי של ארה"ב בעולם, חיילי צבא ארה"ב נאלצים לא פעם לצאת למשימות שאינן נחשבות כקשורות ישירות לבטחונה של ארה"ב. אני מזדהה עם הצורך היהודי בקיומה של מדינת ישראל וכי צבא הגנה לישראל הוא בדיוק כך – צבא הגנה. זהו צבא אשר עושה את מירב המאמצים לקיים את ערכי הליבה שלו ומחויב למשימה אחת- להבטיח את קיומה העתידי של מדינת ישראל."
האם את משייכת את עצמך לאחד הזרמים המוכרים ביהדות? מהי עמדתך ביחס לדומיננטיות האורתודוכסית בממסד הדתי בישראל?
"כילדה ונערה למדתי בבית הספר על שם סולומון שכטר בווסטצ'סטר (משויך לזרם הקונסרבטיבי) והלכתי לבית כנסת אורתודוכסי, אבל אני לא משייכת את עצמי לזרם מסוים. אני חושבת שבישראל צריך להיות סטנדרט לגבי הפולחן היהודי ובדרך כלל סטנדרט נקבע על פי הקו השמרני יותר. עם זאת בזמן האחרון קיצונים קיבלו לידיהם את השליטה בחיים הדתיים ואני סבורה שהבעיה טמונה בהם."
האם את חשה אחריות מוסרית למדיניותה ופעולותיה של ישראל (דוגמת האופן בו היא מנהלת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני)?
"לא. אני חושבת שישראל עושה את המיטב בהתחשב בנסיבות העומדות לפניה. אני לא מכירה עוד צבא שמכריח את חייליו לשאת עימם את הקוד האתי לצד תעודת החוגר, שמפזר עלונים הקוראים לפינוי בתים לפני הפגזה, ששם דגש רב כל כך על חינוך כדי שחייליו יקבלו החלטות מושכלות. שמתי לב כאשר חזרתי לקולג' כי כולם אוהבים לתקוף אותי עם שאלות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. על אף שללא ספק אכפת לי מהנושא אני חושבת שיש שאלות גדולות יותר שצריכות לקבל מענה בישראל כיום: שאלות שנוגעות לתחום הכלכלי, רמת החיים, בעיית הפליטים, שאני סבורה שהן בוערות יותר.
"נקודתית ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אני שונאת את העובדה שהוא קיים. אני שונאת את העובדה שילדים, אזרחים וחיילים, מתים. עם זאת אני סבורה שזו מציאות החיים בחלק הזה של העולם. אני לא רואה דרך להגיע לשלום, אבל אני כן רואה את התעמולה המתמשכת בעולם ובאוניברסיטאות."
להשקפתך, מהי השגיאה העיקרית שעושים ישראלים בהבנת מציאות חייהם של יהודים מחוץ לגבולות ישראל?
"שירתתי כחיילת בודדה ביחידה גברית ברובה. למדתי שיהודים אמריקאים לא מבינים הרבה ביחס לישראלים ולהפך. הגעתי לצבא מתוך מחשבה שאני הולכת בעקבות החלום הציוני. במפגש ראשון עם כל גבר תמיד שאלו אותי מאיפה אני (בגלל המבטא), וכאשר עניתי- ניו יורק, היו שואלים אותי אם אני טיפשה (ואחרי זה מציעים לי נישואין). לקח לי את כל השירות הצבאי כדי להבין אותם.
"יהודים אמריקאים חושבים שיש להם את כל התשובות. קהילות רבות תורמות לצה"ל, טופחות לעצמן על השכם וקוראות לעצמן ציוניות. עם זאת לעתים קרובות אנו שוכחים כי בעוד אנחנו נושאים את 'החלום הציוני' בראשנו, יש אנשים רבים שחיים אותו. לאנשים הללו קוראים- ישראלים. לישראלים יש אוכל משלהם, תרבות משלהם ובעיות משלהם. בעוד העולם מסתכל בעיקר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני המפורסם, האנשים שחיים בישראל בקושי חושבים על זה. הם חושבים על איך הם ישימו אוכל על השולחן למשפחתם, כיצד הם ישלמו את החשבונות, ישלמו מיסים, יקנו בית, יסייעו לאוכלוסיות עולים שונות, ישמרו על הילדים שלהם, בקיצור הדאגות האנושיות הרגילות.
"אני חושבת שיהודים אמריקאים, עם כל הידע שלהם על ההיסטוריה הישראלית, עושים שירות רע לישראל בכך שהם שוכחים להכיר בקיומם של האנשים שחיים בישראל כרגע ובהתמודדויות היומיומיות שלהם. לעומת זאת, גיליתי שישראלים לא יודעים דבר על החיים מחוץ לישראל. ישראלים רבים ביחידה שלי לא ידעו לדבר אנגלית ולא ידעו שבחלקים גדולים של העולם חופשת סופשבוע כוללת את יום שבת וראשון. הם לא מתייחסים ליהדות שלהם כי היא מוטלת עליהם באופן טבעי, אז הם לא נדרשים לכך.
"רוב הישראלים כאשר הם עוזבים את ישראל נכנסים לשוק גמור. בתור מ"כית ערכתי לעתים קרובות שיעורים לחיילים על החיים היהודים מחוץ לישראל. כאשר הסברתי להם את האנטישמיות בה נתקלתי וכיצד העולם מסתכל על יהודים באופן שלילי, הם היו בהלם. הם חשבו שהעולם שונא אותם בגלל שהם ישראלים ולא הבינו שהעובדה שאתה יהודי נושאת עימה משמעות בפני עצמה בעולם. אני חושבת שזה הדבר העיקרי שישראלים לא מבינים."
כיצד היית מתארת את מדיניותה של ישראל (באופן רשמי ובפועל) בנוגע ליחסיה עם יהדות התפוצות?
"אני לא יודעת הרבה על המדיניות הרשמית בנושא. אני כן יודעת שכמות הכסף, המשאבים והמאמצים שישראל משקיעה בקליטת עולים חדשים היא מדהימה ומסייעת למשפחות העולים מאוד."
להשקפתך האם יש למדינת ישראל מחויבות להגן ולסייע לקהילות יהודיות במצוקה?
"אני חושבת שלישראל יש מחויבות לאנשים המתגוררים בשטחה. ישראל היא מדינה בפני עצמה לא פחות מהיותה מקלט ליהודים והיא צריכה לדאוג לאזרחיה בעדיפות ראשונה."
מאיזה מוצרי תרבות ישראלית את נהנית במיוחד?
"אני מכורה למוזיקה מזרחית. עומר אדם ואייל גולן הם שני הזמרים האהובים עלי במיוחד."
האם תוכלי לספר מעט על הקהילה היהודית בעירך?
"גדלתי בקהילה יהודית מאוד. אבי גדל כיהודי אורתודוכסי בברוקלין, אמא גדלה כרפורמית בסקרסדייל, ניו יורק. זה גרם לי להיות 'בת תערובת' בכך שלמדתי בבית ספר קונסרבטיבי והתפללתי בבית כנסת אורתודוכסי. לא מצאתי את החיבור ליהדות מתוך החיבור לזרמים, אלא דווקא מתוך ההיבט התרבותי."